שפרה ופועה

שפרה ופועה

"ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה" (א,טו).

וזו לשון רש"י "שפרה - יוכבד, על שם שמשפרת את הולד; פועה - זו מרים, שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה".

צריך להבין מדוע התורה לא כתבה במפורש את שמות המילדות, יוכבד ומרים, ומדוע כנתה אותן דוקא בפסוקינו בכינויים על שם עבודתם?

נלע"ד בעזה"י לבאר הענין על פי מה שפירשו חלק מהראשונים את ענין מספר המילדות

העבריות. וזו לשון פרוש ראב"ע הארוך "ויאמר מלך מצרים למילדות – שׂרות היו על כל המילדות, כי אין ספק כי יותר מחמש מאות מילדות היו, אלא אלו שתיהן שׂרות היו עליהן לתת מס למלך מהשכר". וכן כתב החזקוני. כלומר, פרעה פנה ליוכבד ומרים מתוך מטרה שהם יפנו לכל שאר המילדות ויגידו להן את גזירתפרעה.

וזו לשון הספורנו "למילדות העבריות – לאותן שהיו בעיר מצרים [מקום מגורי המלך], כי אמנם בעם כל כך רב לא היו שתי מילדות בלבד, אבל אחר שבגדו מילדות מצרים אחר שדבר להן פרעה בעצמו, לא שם לבו לבטוח במילדות שאר מקומות". כלומר, פרעה רצה לדרוש מכל המילדות לקיים את גזירתו, אלא שהתחיל במילדות הקרובות לו, וכאשר ראה שלא קיימו גזירתו ויתר עליה לגמרי.

אולי הסיבה שהתורה קראה להן בשמות על שם עבודתן דוקא בפסוק זה המתאר את דרישת פרעה מהן, לרמוז על כך, שלא רק יוכבד ומרים צֻוּו על רציחת "כל הבן הילוד" אלא גם שאר המילדות [לפי הראב"ע וחזקוני], דהיינו כל מי שמשפרת את הולד וכל מי שפועה ומדברת אליו. ולפי הספורנו, הרמז הוא על רצונו של פרעה, שרצה לצוות את כל המילדות.

בספר תורה שלמה הביא מדרש תדשא (סו"פ יא) וזו לשונו "ועוד יש גיורות מן הגוים וכו' במילדות - שפרה ופועה המצריות, ותיראן המילדות את האלקים". כלומר, שפרה ופועה היו מצריות שהתגיירו לאחר מכן [עיין ב"תורה שלמה" אות קסו; דעה כזאת מובאת גם ב"כלי יקר"]. לפי מדרש זה מסתבר, ששפרה ופועה היו השמות של המילדות ולא כינויים שלהם, וממילא לא קשה כלל מה ששאלנו בתחילה. רוב מדרשי חז"ל (סוטה יא:; שמות רבה; תרגום יונתן וירושלמי ועוד) חולקים על כך וסוברים שהן היו יוכבד ובתה או יוכבד וכלתה.